top of page

הכל (הקול) בראש

  • coachnimo
  • 4 בפבר׳ 2017
  • זמן קריאה 2 דקות

ההתרגשות בשיאה, אחרי חימום ומחשבה על איך לבצע, השעון מתחיל לספור לאחור.. התכווצות בבטן אבל התחרות מתחילה בעוד 3...2...1.. ויריית הפתיחה נשמעת.

אולי לא כל אימון מתחיל בדרמה של לפני הזנקה אולימפית אבל התחושות האלו מוכרות להרבה מתאמנים, גם אם באימון שגרתי ויומיומי.

במהלך האימון אני מתמקד בכמה דברים, האחד זה לא לפצוע את המתאמן, השני זה לוודא שהמתאמן לא ייפצע את עצמו ואז כל השאר מגיע, ביצוע מלא של התרגיל והאימון על הדיוקים הדרושים, השלמת פערים במיומנויות חסרות ותרגול עד לכדי ביצוע תקין, השלמת ידע על איך ולמה אנו בוחרים באימון אחד על פני משנהו וכל זאת עד לנקודה בה המתאמן יודע ורוצה להרחיב את שעות האימון שלו גם לאימונים עצמיים, זו הצלחה!

נקודה נוספת בה אני עוסק היא המלחמה בין החשבה לגוף (mind vs body).

קביעה חד משמעית היא שהמחשבה חלשה יותר ממה שבאמת הגוף יכול להציע ולספק בתפוקה פיזית.

גורם עיקרי שאני יכול להצביע עליו הוא הרצון לחסוך באנרגיה (משהו קדמוני שעוד יושב במוח הקטן וחושב שאנו באמת צריכים לצוד את האוכל ולא פשוט להתיישב ולאכול וגורם לנו לחסוך במאמץ מיותר), התכונה הזו שולחת לנו מסרים נפשיים של "למה להמשיך? - כואב לך הגוף והשרירים, תפסיק! - למה הכנסתי את עצמי? - אני לא מסוגל/ת יותר! " .

לפני שאני בוחר להאיץ במתאמן להמשיך ולא להקשיב לשטויות שהמחשבה מייצרת, תפקידי לבדוק שאכן העומס הנדרש הוא מתאים והכרחי כאן ועכשיו?

התשובה היא תלוית מצב, ופה ייפול דבר האם האימון יתרום לנו או האם אנו נחשפים לפציעה.

היכרות מעמיקה עם יכולות המתאמן תביא למינימום השפעות שליליות מהאימון וההנחיה תהיה מדויקת על מנת להביא את המתאמן לרמה הבאה.. מה לעשות, זה דורש מאמץ וכאבים.

מקרה הפוך קורה לעתים, כאשר מתאמן דוחק בעצמו יותר מדי.

אני רואה את זה לרוב באימונים ראשונים אחרי תקופה ארוכה של חוסר פעילות.. ההתלהבות והרצון לחזור לכושר מתבטא בעודף מורל שבדרך כלל נגמר אחרי רבע שעה של אימון עם רצון עז לחבק אסלה ולהקיא לתוכה.

גם כאן התפקיד הוא לשמור, להאט את הקצב ולהתאים את רמת האימון למתאמן.

התפקיד שלי קודם כל הוא לשמור אותך בריא.

נימו

 
 
 

Comentarios


bottom of page