להרעיל מתוך אהבה

הילדים שלנו, יש המרגישים כי זו מהותנו האמיתית בגלגל החיים הזה.

הרגש שמתעורר בנו כשהתינוק מגיח לאוויר העולם הוא עצום ומחוייבות אדירה ממלאת כל נים בגוף שלנו ודוחפת אותנו לבצע כל משימה על מנת לשמור על התינוק בריא ושמח.

חולפים להם חודשים ובין אם העולל הקטן ינק או קיבל תחליף הנקה, הגיע זמנו לטעום ממה שיש לעולם להציע,

בכל בית טעמים ומנהגים שונים ועולמו וטעמו של הפעוט מתחילים להיבנות.

עוברים חודשים נוספים ואולי שנה או שנתיים והנכס היקר ביותר שלנו מתחיל להיחשף ל"אהבה" מסוג אחר.

אנשים רבים חיים וסבורים שבין הדרכים לגרום לכך שהילד יהיה מאושר עוברת דרך הענקה של חפצים ואו דברי מתיקה, או שניהם יחד.

על אף שיש לי "בטן מלאה" על דרכי החינוך בהן הילד מקבל לרוב את מה שהוא רוצה מבחינה חמרית, אני בוחר לכתוב היום על הבטן המלאה בג'אנק, זו שמבוגרים משוכנעים שתהפוך כל ילד לשמח יותר.

השליטה בבריאותו ומזונו של הילד נתונה הרי בידי הוריו אך לא רק,

גורם אחד הוא במסגרות החינוך הממסדיות שם ישנם חוקים הנוגעים לתזונה שאמורים לתת מענה הולם לתזונה בריאה ומאוזנת. במקרים פרטניים יותר כאשר מנהל הממסד דוגל באופן אישי בתזונה בריאה, נראה עוד פחות נוכחות של סוכר מיותר ואוכל לא מזין, במקרים אחרים מגניבים פה ושם לילדים קצת עוגות, עוגיות ממרחים מתוקים וכו'.

הגורם הבא, הוא הגורם החברתי. אותו גורם לא פורמאלי חושף את ילדינו לגחמותיו של הורה אחר "המעניק" לילדו שלו דברי מתיקה ובכמויות. במצב בו בגינה ציבורית, הורה מתיר לילדו להסתובב עם שקית של סוכריות גומי או מרשמלו השליטה על מה יכנס לגופו של ילדך שלך פוחתת עקב לחץ חברתי, שמא לא להוציא את ילדך כחריג שרק לו לא מסכימים לאכול. מקרים דומים נצפים גם בימי הולדת ושם לעתים אין גבול לכמות הג'אנק אותו ילדינו צורכים.

גם במשפחה הגרעינית כאשר הולכים לביקור, משום מה הדרך הישירה ללבו של הילד הוא הענקת סוכריה או חטיף, על מנת לשמח את הילד. כדרך אגב, אם יש משפט שיכול לגרום לי לאבד את זה זה.. "זה רק פעם ב...."

כשאני סופר את הפעם ב... זה יוצא שהילד נחשף לפחות ל 3 ממתקים ביום בממוצע לכל יום בשבוע.

העניין לצערי הוא כמגיפה הנובעת מחוסר מודעות לסכנות שיש בצריכה לא מבוקרת של דברי מתיקה וחטיפים,

אנו פוגשים במהירות הבזק את הביקור אצל רופא השיניים, עששת וחורים בשיניים הם מסר מיידי על צריכה גדולה של סוכר \ פחמימות ואם נוסיף לכך שמירה נמוכה על הגיינת פה ונתהדר בגנטיקה לקוייה והרי יש לנו כתר חדש... על השן!

אספקט בריאותי חברתי נוסף הוא בריאות מטבולית, כזו שתגרום להשמנה או חלילה סוכרת במקרים קיצוניים, אם נוסיף את הכמות הפוחתת של הפעילות הגופנית שילדינו מבצעים היום, הרי אנו מעלים את הסיכון לתפוס רכבת אל אחת ממחלות העולם החדש.

הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לתזונה נחקר רבות והיום מראים כי תזונה דלה בסוכרים (פחמימות) מפחיתה תסמינים ברמה מסויימת.

הפרעות אכילה נצפות יותר ויותר בגיל העשרה, התפיסה החברתית של מהו גוף יפה היא פגומה מיסודה, עלינו להכיר ולחקור יותר איך להזין גוף בריא וחזק כבר בשלב הילדות על מנת לייצר ביטחון עצמי וחוסן גופני כבר בשלב מוקדם.

הפגיעה במנגנון הרעב שובע, תורמת לאכילת ייתר ולרוב הנשנושים הם לא ירקות או מזון בריא אחר אלא בג'אנק.

הילד הרך כשמו כן הוא, רך. עלינו לשמור עליו מכל מזיק ולהזין אותו בחומרי הגלם המשובחים ביותר שיש לטבע להציע.

על אף שאנו ניזונים מהרבה מידע על טיב המזון כיום ומפחידים אותנו מאד בתחקירים וכתבות מפוצצות (שרובן ממומנות על ידי גורם זה או אחר), יש לנו הרבה עבודה ומחקר על מה נאסור או נמעיט באופן דרמטי בצריכה אצל ילדים

על מנת שאלו יבנו את תאי גופם מהחומרים המזינים ביותר ונימנע מהרעלת הילדים שלנו.