להסתפק במועט?
- קואצ' נימו
- 30 בנוב׳ 2017
- זמן קריאה 2 דקות
לבטים רבים ומחשבות אינסופיות בכל הנוגע ל"אושר" ו "הצלחה" מלוות את היומיום.
איך זה שבסקירה כללית, המצב שלנו נראה בסך הכל, לא רע ביחס לעולם אבל עדיין
תמיד משהו חסר.
האם זו ההשוואה האינסופית לדשא של השכן או שמא יש אצלנו בראש מנוע חזק של השגת מטרות נוספות וכבישת יעדים חדשים.
האם האושר שלנו מושפע ישירות מאיך אנחנו מסתכלים על דברים?
התשובה שלי היא כן ועוד פעם כן. אני לא שולל את האפשרות שיש אנשים שעסוקים בקידום עצמי ממקום בריא אך רוב האוכלוסייה אתה אני נפגש (ומזווית הראיה שלי) מנסים להיטיב את התנאים שלהם בעקבות מהלך של מישהו אחר או ניסיון להתעלות מעל לנורמות חברתיות.
הפתרון למצב קל לכאורה, אבל איך מיישמים? איך אפשר לאהוב את מה שיש לי, ולהסתפק?
את הטוב \ את הרע את היש ואת החסר? ואז איך להביט למציאות ולחייך ולומר, בסה"כ כייף לחיות פה.
אם נסתכל על האבנים המרכזיות בחיים שלנו, הן אמורות להיראות בערך ככה:
בריאות, משפחה, הגשמה עצמית, פרנסה, תרומה לקהילה. הסדר לאו דווקא חייב להיות כך.
לכל אבן יש המון התפצלויות והסתעפויות שכן כל אבן מייצגת תחום בחיים שלנו שיש לו מדד להשוואה עם אנשים אחרים, החיים לא הובילו אותנו לשוויון, זו לא דרך הטבע.
אנחנו כבני אדם חושבים, תמיד מנתחים ומשווים את מה שיש לנו או מה שאין לנו, לעומת מה שיש או אין לאחר, אנו עסוקים באופן מטריד בהשוואה (מה שעוזר מאד להניע את הכלכלה דרך אגב).
על כן בהרבה מהמקרים אנחנו מונעים לפעולה לאו דווקא מצורך אלא מרצון להשוות את התנאים שלי לאלו של הסביבה, בפיזיקה קוראים לזה השוואת לחצים או חוק כלים שלובים, מצב בו תמיד יש שאיפה להשוואת תנאים וכמויות.
האם זה לא בריא להשוות? לאו דווקא, אנחנו מתפתחים כחברה ואף משפרים איכות חיים בעקבות הצלחות של אחרים. אלמנט המידתיות הוא זה שמהווה גורם מפר שוויון במשחק.
המידתיות משתנה אצל כל אינדיבידואל ועל כן אנו רואים שימת דגש חזקה על כל אבן בנפרד אצל בני אדם שונים.
האחד יחפש לחזק את הקשר המשפחתי אך לא מצליח להגשים את עצמו.
האחר יפרנס בשפע אך לא ימצא דיי זמן לשמור על בריאותו, וכו.

*בעניין המידתיות יש גם חריגים \ מוטציות של הפרעות כאלו ואחרות הגורמות לאנדווידואל להבליט ייתר על המידה את שיש או אין לו.
החל מפגיעה עצמית בניתוחים פלסטיים מיותרים ומוגזמים (לא אלו שבאו לעזור לאדם לתפקד)
דרך הפרעות אכילה עקב דימוי עצמי נמוך ועל לרכישת חפצים בעלי ערך רב על מנת לפצות על חסכים אחרים.
המידתיות היא המפתח וההתמדה הנה חור המנעול בשילוב של הבנת צרכים קיומיים, חלוקת מידתיות ושליטה בזמן שאנו מקדישים לטובת האבנים החשובות ובהתמדה יומיומיים לסיפוק הצרכים הללו, אנו יכולים לשפר את מידת האושר שלנו בכמה רמות.
נקודה למחשבה
נימו
Comments